Skip to Content
הירשמו למועדון שלנו וקבלו 10% הנחה לרכישה הבאה
הזמינו מעל ל120 ש"ח וקבלו משלוח חינם

ההיסטוריה של הקפה

פרק א’- אתיופיה, בונה, וייצוא.

 

אין עדויות ברורות לגבי גילוי הקפה, התואר “מולדת הקפה” ניתן לאתיופיה (למורת רוחן של תימן וסודן שטוענות למקוריות), את מקומה של ההיסטוריה הכתובה (שלא קיימת) תפסה במקרה זה בעיקר מיתולוגיה עממית. לפי האגדה, הקפה התגלה באתיופיה בסביבות אמצע המאה ה9, ויצא מאתיופיה לראשונה במאה ה15. מהגיעו למסחר הגלובלי סחף הקפה את העולם הערבי והסעיר את אירופה הנוצרית ששלחה מתיישבים לייצר חקלאות קפה בעולם כולו.

בשביל להבין איך זה קרה צריך לחזור אחורה לסביבות השנה 850 לספירה לחבש (אתיופיה של היום), הממוקמת ב”קרן של אפריקה” וגובלת בים האדום.

 

המיתוס של קאלדי:

הסיפור אומר שרועה עיזים צעיר בשם קאלדי הוא האחראי לגילוי המסעיר, אותו רועה הבחין שהעיזים שלו נמלאות בפרץ אנרגיה לאחר שאוכלות את פירות הקפה הבלתי מוכרים. קאלדי הסקרן מיהר לקטוף את הפירות המוזרים ולאוכלם, הוא חש התרוממות רוח אדירה ולקח לו צידה נוספת לדרך, כשהגיע הביתה וסיפר לאישתו את שקרה היא נמלאה בהלה והפצירה בו לקחת את הפירות המכושפים למנזר ולא לאכול עוד מהם.

בהגיעו למנזר השוכן בקרבת הנהר טאנא הציג קאלדי לאב המנזר את הפירות וסיפר את המעשייה כפי שאירעה לו באותו יום, אב המנזר בז לסיפור וכינה את הפירות “עבודת שטן”, הוא לקח מלוא חופן מהפירות השטניים וזרק למדורה שהייתה מולו. לאחר כמה רגעים החלה הארומה המכשפת של קליית הקפה ונזירים מכל חלקי המנזר התאספו לבדוק מה מקור הריח, אב המנזר המרוגז שרצה לעצור את התופעה לקח את הפירות השרופים ושפך עליהם מים- ההמשך ברור לכל. הנזירים התעקשו לנסות מהמשקה השחור והמשונה, באותו הלילה הם לא נרדמו אלא נשארו ללמוד וכך הפך הקפה להכרח דתי בלילות ארוכים של למידה והתוודויות.

השמועה על אותו משקה מעורר נדדה במהירות אפריקאית בין מנזרים ובתי פולחן ובמרוצת מאה שנים המשקה הקרוי “בונה” (BUNA)  הפך לאלמנט תרבותי-דתי בולט בממלכה במאות השנים שלאחר מכן. מסופר כשחיילי הממלכה היו יוצאים לקרבות הם היו משמרים את פירות הקפה לאורך זמן רב על ידי דחיסתם לגושי שומן.

 

תחילת סחר בינלאומי:

נקודת הציון המשמעותית השנייה של הקפה (ויש הטוענים הראשונה) היא תימן, מסופר שבשנת 1454 המופתי של העיר עדן ביקר באתיופיה השכנה ודגם מן ה”בונה” שהציעו לו המארחים. המופתי טען שהמשקה ריפא אותו ממכאוביו והתאהב בו, הסכמתו למשקה השנוי במחלוקת נשאה משקל כה רב בעיני אנשיו שבמהרה הקפה הפך לסחורה מבוקשת בנמל עדן ובכל חצי האי ערב.

המונפול האתיופי על גידול הקפה נמשך בערך כ200 שנה עד עלייתה המטאורית של החליפות האיסלמית העותמנית, אבל אתיופיה נשארה יצרנית קפה משמעותית עד ימינו תוך כדי שהיא משמרת את תרבות הגידול והצריכה הייחודיים לה.

 

 

פרק ב’- תימן והשתלטות האיסלאם

 

תימן היא ללא ספק אחת מאבני הדרך המשמעותיות בהסטוריה הקצרה של הקפה, במאמר הקודם דיברנו על המיתוס הרווח לגבי גילוי הקפה ע”י קאלדי רועה העיזים האתיופי, מיתוס זה אינו מקובל על התימנים שטוענים למקוריות של צמח הקפה באזורם (לאחרונה גילו זנים תימנים שלא מצויים באתיופיה ומגבים את הטענה).

מקורי או לא אין ספק שהקפה התימני הוא שהשתלט על העולם, במאה ה15-16 כמעט כל כוס קפה שנלגמה באירופה הגיעה מנמל מוקה שבתימן (מקור הכינוי).

 

המיתוס התימני:

לפי המיתוס התימני שמקורו ב”מעשיות אבו אל-קאדיר” שייח עומר, שהיה מפורסם בעיר מוקה בשל יכולות הריפוי שלו, הוגלה למערה נטושה ליד עוסאב. כשרעב השייח’ הוא לעס כמה פירות אדומים לא מוכרים שמצא, הפירות הקטנים גדוליי הפולים לא הזינו אותו והיו מרירים מידי ולכן הוא חשב לקלות אותם. לאחר הקלייה הפולים היו קשים מאוד ולא לעיסים, השייח’ הרעב לא נכנע והחליט לרככם במים חמים וכך נולד המשקה. שייח’ עומר שרד בגלות הודות למשקה הקסום, כשחזר למוקה עלילותיו על הקפה הפכו אגדות והוא נהפך לקדוש.

לא ברור ממתי הסיפור הזה קיים אבל הנקודה ברורה, בתימן כמו באתיופיה הקפה הוא נכס תרבותי- דתי ומקור גאווה אדיר.

שמענו לא פעם בהיסטוריה האנושית על מוטיבים שחוזרים על עצמם במיתוסים של תרבויות שונות (המיתולוגיה היוונית והרומית זו דוגמא מיני רבות). ייתכן שהסיפור האתיופי נכון, ייתכן שהתימני וייתכן ששניהם לא, אין הסבר ולכן נציג רק סברה לחזרת המוטיב בשתי התרבויות.

 

הסחר בין אתיופיה לתימן:

במשך מאות שנים התקיימה דרך סחר מרכזית בין אתיופיה במזרח אפריקה לבין חצי האי ערב דרך תימן, הדרך הזו שמכונה “שער הדמעות” (באב אל-מנדב) נשלטה ע”י הממלכה העתיקה אקסום שפעלה ככל הנראה כבר מ150 לפני הספירה באזור שהוא היום צפון אתיופיה ואריתריאה.

אקסום ששלטה מצידו האחד של הדרך בשפך הנילוס העליון ומצידו השני בנמל לים האדום נהנתה מהסחר המתקיים בשטחה ועודדה במשך כמעט אלף שנים את מעבר הסחורות מחצי האי ערב לכל מזרח וצפון אפריקה. במרוצת הזמן הזה ניתן להניח שסוחרים רבים משני צידי הים האדום נדדו וקלטו היבטים תרבותיים זה מזה.

בלתי סביר שהתימנים התוודעו לקפה 600 שנה לאחר שהחלה בו צריכה באתיופיה, ניתן להניח שכמו שדרך המשי טוותה סיפורים רבים לפסטה (או נודלס) שער הדמעות יצר מיתולגיית קפה.

הסחר בין שתי המדינות גדל באופן אדיר כאשר הסחורה החדשה והמעניינת עשתה היכרות עם עולם האיסלאם שהפך את הקפה ברגע ל”יין של האיסלאם” ושימש לפולחן דתי, הקפה התפשט בחצי האי ערב ובמזרח התיכון בעזרת העליות לרגל למכה, הקדושה לאיסלם. המוסלמים שאינם צורכים אלכוהול היו אחראים לאחוז גבוה מצריכת הקפה דבר שגרם להם לרצות להשתלט על התעשייה ולייצר חקלאות קפה תימנית.

 

חקלאות הקפה התימנית:

 

“שושלת בית-אמיה” הח’ליפות המוסלמית ששלטה בשנים אלו בשטחים רבים בחצי האי ערב, מזרח תיכון ואפריקה והגיעה למעשה עד ספרד, היא זו שהחלה חקלאות קפה מסודרת בתימן והייתה הראשונה ולא האחרונה מבין האימפריות בעולם שתנסה לנכס אליה את הסחר בקפה בשנים שיבואו.

לאחר התפרקות הח’ליפות והשתלטות האימפריה העות’מאנית על תימן זכתה האימפריה ל200 שנה של בלעדיות על השוק האירופאי, נמל מוקה הוא האחראי להתפחות השוק באירופה כמו גם בשלב מאוחר יותר להפצת חקלאות הקפה לעולם כולו.

 

 

פרק ג’- הגעה לאירופה.

 

דמיינו מה היה קורה אילו מכונת האספרסו מעולם לא הייתה נבנית, קצת קשה לא? “קפה איטלקי” הוא צמד מילים כל כך טבעי שקשה להאמין שאך לפני 500 שנים לא היו שותים קפה ביבשת הישנה (גם עגבניות עוד לא היו להם). אירופה שינתה את ההיסטוריה של הקפה במובנים רבים ואחראית לא פחות מאתיופיה או תימן על התפשטות המשקה, והקפה גם הוא- שינה את פני היבשת לנצח.

כפי שאמרנו בפרק הקודם,  במאה ה16 ובמאה ה17, עם הגיעו של הקפה לאירופה הסחר בו נשלט באופן מונופולי על ידי האימפריה העות’מאנית ששלטה בתימן- היצרנית הגדולה ביותר של אותה תקופה. בתקופה זו כמעט כל כוס קפה שנלגמה באירופה או חצי האי ערב הייתה מיוצאת מנמל מוקה ונמכרת על ידי מתיישבים וסוחרים טורקים, הסוחרים דאגו לעקר את הפולים טרם המכירה על מנת שלא יוכלו לגדל מהם עצים ולהעתיק את חקלאות הקפה. עובדה זו לבדה די בה להסביר את הזמן שלקח עד שהקפה נעשה סחורה מבוקשת באירופה הלבנה.

ככל הנראה הופעתו הראשונה של הקפה באירופה הייתה באמצע המאה ה16באי הקטן מלטה. באי נכלאו עבדים טורקים ע”י אבירי ג’ון הקדוש לאחר ה”מצור הגדול על מלטה” בשנת 1565, העבדים הטורקים רקחו את המשקה באופן מסורתי והכירו אותו לשוביהם. הקפה הפך בין-רגע פופולרי מאוד בקרב שכבות האצולה של מלטה ובתי קפה רבים נפתחו באי וסימנו את שעתיד לבוא ביבשת כולה.

איטליה ובייחוד רפובליקת וונציה, היוו במשך שנים רבות את השער המרכזי לאירופה והיו בקשרי סחר קבועים עם צפון אפריקה והאימפריה העות’מנית ככל הנראה הקפה הגיע לראשונה לאיטליה בסביבות אותה תקופה, כבר ב1580 פורסם תיאור בוטאני של צמח הקפה ע”י הפיזיקאי פרוספרו אלביני ובכל זאת, לקח 65 שנה עד הקמת בית-הקפה הראשון באדמת אירופה. באיטליה הקתולית וההדוקה רבים סירבו לקבל תחילה את המשקה השחור והמשונה ועל אף הצלחתו בקרב השכבות הגבוהות הקפה עדיין נתפס בעיני רבים כ”משקה השטן”, האפיפיור קלמנט ה8 נדרש לנושא ולאחר שלגם מן המשקה המעורר החליט “לגאול” אותו כ”משקה נוצרי”.

גם באנגליה הסיפור היה דומה, הקפה הגיע ללונדון ע”י “חברת הלבנט” וה”חברה הבריטית-מזרח הודית” שתי קבוצות סחר גדולות שפעלו באזורי גידול של הצמח וראו את הפוטניצאל הטמון בו. ב 1675 כבר היו בלונדון מעל 3000 בתי קפה.

לצרפת הקפה הגיע ב1669 כשסולימן אגהה, שגריר של הסולטן העות’מאני מחמד ה4, ביקר בפריז. לפמלייתו של השגריר היה קפה רב לחלוק עם מארחיהם ומשלחת זו אחראית במידה רבה לפופולריות שצבר המשקה בצרפת באותם שנים. בנוסף, השגריר הביא מתנה מיוחדת לחצר המלכותית- עץ קפה קטן. מאותו עץ קפה ייצאו תוך כמה עשרות שנים הפולים שישתלטו על אמריקה הלטינית.

גם לצפון אירופה הקפה הגיע במהירות, הולנד ששלטה בזמנו בשטחים נרחבים באסיה ואינדונזיה (מזרח-הודו בזמנו) הייתה הראשונה שניסתה לשבור את המונופול הטורקי כשב1616 פיטר ואן-דן-ברוק, סוחר הולנדי מכובד, גנב עצי קפה שלמים בחזרתו מנמל מוקה והציב אותם בגן הבוטני של אמסטרדם. מאותם עצים יוקמו בתוך ארבעים שנים מטעי הקפה המלאכותיים הראשונים בעולם, שישנו את סחר הקפה וישברו את המונופול הטורקי.

 

 

פרק ד’- התפשטות הקפה בקלוניות אירופאיות.

 

היום לא מפתיע אותנו לשמוע על קפה מאינדונזיה, ברזיל או קובה אבל עד שנת 1700 לא היו כלל גידולי קפה מחוץ למזרח אפריקה ותימן. איך ולמה קמו במרוצת 200 שנה מטעי קפה באסיה, אפריקה, מרכז ודרום אמריקה? ובאיזה מחיר? בפרק זה נדבר על הנדידה של חקלאות הקפה, נדידה שלוותה בכיבוש, עבדות ודיכוי המקומיים.

כפי שתיארנו במאמר הקודם במאה ה16-17 החל הקפה להיסחר באירופה והפך תוך זמן קצר ללהיט, בתי קפה נפתחו בכל קרן רחוב מלונדון ועד וינה והמשקה הפך נכס תרבותי. באותן השנים גידול ומכירת הקפה היו בבלעדיות של האימפריה העות’מנית אשר שלטה בתימן הייצואנית הראשית.

המונופול על הקפה היה נשק חזק בידי הטורקים, הקפה היה בביקוש ואימפריות העולם עמדו בתור על מנת לקנות את הסחורה הייחודית. לא בכדי מטעי הקפה היו שמורים ומוגנים והקפה היה עובר עיקור טרם הסחר, מה שבסופו של דבר לא מנע את הזליגה.

שבירת המונופול:

בשנת 1616 פיטר ואן-דן-בורק, סוחר הולנדי מכובד, הצליח להשתלט על כמה שיחי קפה במסעו לתימן ולהשיבם להולנד. את העצים הוא שתל בגן הבוטני של אמסטרדם, בשנת 1658 נעשה ניסיון ראשון לייצר מהם חקלאות קפה בסיילון (סרי-לנקה) ולאחר מכן בדרום הודו (מלאבר). שני המטעים הנ”ל ננטשו על ידי ההולנדים בשל הצלחתם האדירה במטעים בהודו המזרחית (אינדונזיה) שבשליטתם. חקלאות הקפה החלה באינדונזיה בשנת 1696 כשהמושל במלאבר שלח למתיישבים באי ג’אווה שתילי ערביקה, המטעים הוקמו על אדמות פרטיות ועובדו על ידי המקומיים. התנאים במטעי הקפה היו בלתי נסבלים ורבים מהמקומיים הורעבו ודוכאו. בשנת 1711 החלו המטעים להניב די פרי לשילוח לאירופה ובתוך שנים אחדות ג’אווה הפך לשם נרדף לקפה באירופה כש90% מהקפה ביבשת הגיע מאינדונזיה בחסות ה”חברה למערב הודו” (VOC).

מרוץ האימפריות:

ההשתלטות ההולנדית על סחר הקפה באירופה נתנה למנהיגי אימפריות רבים את ההשראה או הסיבה לפתוח במסע דומה, אחד הראשונים לעשות כן היה מלך צרפת, לואי ה14, ששלט בצרפת במשך 72 שנה ונחשב למנהיג החזק באירופה בזמנו. בגן הבוטני שבארמונו ניצבו גאים עצי קפה שניתנו לחצר המלוכה כתשורה מהשגריר הטורקי בביקורו ב1669 ,את הנסיון הראשון עשתה צרפת באי הקטן בורבון (ראוניון של היום) ששוכן בחלקו הדרום מזרחי של אפריקה (ונתן לזן הבורבון את שמו), לאחר הניסיון הלא מוצלח בבורבון הצרפתים עשו ניסיון שני בגויאנה שבצפון אמריקה הדרומית, גם ניסיון זה ננטש ב1722 לטובת ההצלחה הכבירה שהגיעה מכיוון האי מרטיניק. גבריאל דה קליאו, קצין ים צרפתי, לקח כמה ענפים לייחור (שתילה) במסעו לאי מרטיניק שבקריביים בשנת 1720, הניסיון זכה להצלחה אדירה וב1727 היו יותר מ18 מיליון עצי קפה באי הקטן. בשנת 1734 החלו לסחור בקפה המקומי ותוך זמן קצר גדל באי יותר קפה משצורכת צרפת כולה.

הפורטוגלים, ששלטו בשטחים נרחבים בדרום אמריקה ראו את הצלחתם של שכניהם האירופאים בגידול הקפה ולא עמדו מנגד. במשך שנים ניסו הפורטוגלים לקחת חלק מסחר הקפה המתעורר, ההולנדים והצרפתים שכבר אחזו בחקלאות ענפה לא היו מעוניינים לחלוק את השלל ולא נידבו פולים ירוקים לשתילה בשום אופן. ב1727 יצא פרנסיסקו דה-מאלו פלאהטה לגויאנה הצרפתית במטרה ליישב סכסוך דיפלומטי בין צרפת והולנד בהתיישבות החדשה, בשליחותו ביקש פעם נוספת האציל הפורטוגלי מהמושל הצרפתי את הפולים המיוחלים. כשסרב השני, פלאהטה פיתה את אישתו הצעירה שנשאה בעיניו חן ונתנה לו לפני צאתו דלי מלא בפירות קפה בשלים. בחזרתו מן המסע שתל את הפולים במדינת פארה שבברזיל, הקפה ששתל עתיד ליצור אימפריית קפה ששולטת כבר למעלה מ150 שנה בלמעלה מ30% משוק הקפה העולמי.

להודו הקפה הגיע זמן רב לפני הבריטים. באבא בודאן, נזיר סופי מדרום הודו, הצליח להבריח שבעה פולים של קפה בזקנו טרם שובו מעלייה לרגל למכה. את הפולים שתל ב”גהאט המערבי” אזור הררי ושופע בדרום הודו.

עד שהבריטים החלו להביע בו עניין היה גידול הקפה בהודו שולי מאוד. ב1840 החלו הבריטים לגדל באזור זה קפה למטרות ייצוא בעקבות הצלחת האימפריות האחרות והביקוש ההולך וגובר בממלכה, תוך זמן קצר צמחה תעשיית קפה מפותחת בתת-היבשת.

 

חוכמת הדיעבד:

כבר מאמצע המאה הקודמת החלה להימתח ביקורת חריפה על המרוץ הקולניאליסטי ועל תוצאותיו הקשות, מקרים קיצוניים כמו שקרו בקונגו תחת שליטה בלגית ולקחי מלחמת העולם השנייה העלו לדיון את הלגיטמיות המעורערת של המתיישבים בקרב האליטות האירופאיות.

אימפריאליזם היה קיים עוד בתרבויות עתיקות, נישול של עם מאדמותיו ותוצריהם היו כאן מקדמת דנא אך האימפריות האירופאיות לא ראו בעצמן שליטות אימפריאליסטיות אלא נציגות העולם המערבי שבאו לקדם את הבורים והנבערים אל עבר כלכלה מודרנית וכמובן- נצרות. המתיישבים ראו בעצמם “גואלי האדמות והעמים” שבאו לשחרר משיטות שלטון לא מודרניות ועריצות ומעבודת אלילים.

המרוץ לסחר בקפה, כמו גם בקקאו, וניל, זהב ויתר אוצרות העולם החדש והישן, הולידו גם סחר בעבדים אפריקאים שהועלו על ספינות ותוך אלימות והרעבה עשו את דרכם לאמריקה. המונח: “פשע נגד האנושות” משויך במקור לפשעי בלגיה בקונגו אך אין ספק שכל אימפריות אירופה בכל נקודות התיישבותיהם פשעו פשעים רבים נגד האנושות והחברות העתיקות שהתקיימו בהן.

ההתפחות של קפה “ספיישלטי” בעשור האחרון העלתה רבות את הסוגיה הבוערת ועודנה מנסה לנתק את התעשייה המודרנית מתלאות העבר, אך חשוב לזכור את ההיסטוריה לטובה כמו לרעה, העושר, השפע והמגוון האדיר של סוגי קפה מהם אנו נהנים היום נשענים על היסטוריה ותרבות של ניצול ונישול, עבדות והגירה כפוייה, דיכוי, הרעבה, אונס וטבח.

 

בחזרה למעלה
היי תודה רבה על הפנייה. נציג יתפנה לעזור לכם בהקדם בינתיים, מוזמנים לכתוב במה נוכל לעזור לכם 16:12
דילוג לתוכן